היקפה של חובת הביטוח ע"פ חוק הספורט

מהות התביעה וטענות הצדדים

1.         התובע, דניאל מרידור (להלן: "התובע"), יליד 11.7.77, השתתף ביום 6.11.95, באימון                      כדורגל של הנתבעת מס' 1, בית"ר רמת גן (להלן: "נתבעת 1" או "הקבוצה").  

מדובר היה באימון ראשון בו השתתף התובע, לצורך בחינת אפשרות קבלתו לקבוצה,                                 בתפקיד שוער.

בעת שהתובע הדף כדור שנבעט לעבר השער, נשברה ידו השמאלית (להלן: "התאונה"). 

2.         התביעה הוגשה לראשונה, ביום 5.11.02 כנגד נתבעת 1 וכנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), בטענה כי זו האחרונה, ביטחה את הקבוצה ושחקניה, בפוליסת ביטוח תאונות אישיות, טענה שהובררה כמוטעית.

            על פי החלטת כב' השופט בכר, מיום 31/5/04, התביעה כנגד כלל נדחתה והותר תיקון  התביעה, על דרך של צרוף "מרכז הספורט הארצי לבית"ר", כנתבעת נוספת (להלן: "נתבעת 2" או "מרכז בית"ר").

למען שלמות התמונה יצויין כי בקשה לסילוק התביעה על הסף, מחמת התיישנות, אשר הוגשה על ידי נתבעת 2 (בש"א 175692/04), נדחתה, כאמור בהחלטת כב' השופט בכר מיום 14.1.04, מחמת שטענת ההתיישנות לא נטענה, בהזדמנות הראשונה -  דהיינו; בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת 2, ביום 28.6.04. .

3.         למרות שבכתב התביעה המתוקן, נטען כי הנתבעות, גרמו בהתרשלותן, לארוע התאונה, הרי בסיכומים, זנח התובע טענות אלה ומיקד תביעתו בטענה כי הנתבעות התרשלו ו/או הפרו חובה חקוקה בכך שלא דאגו לבטחו, בביטוח בר תוקף, בהתאם להוראות חוק הספורט, התשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק הספורט").

4.         לטענת התובע, על הנתבעות 1 ו-2, היה לדאוג לקיומו של ביטוח בר תוקף, אשר יכסה פעילותו, במסגרת האימון. התובע מוסיף וטוען כי הנתבעת 2, הינה "ארגון ספורט" כמשמעו בחוק הספורט וכי מהראיות עולה כי הנתבעת 2, נטלה חלק פעיל בניהול הנתבעת 1 ולפיכך משהנתבעת 2, נטלה על עצמה לרכז ולטפל בנושא הביטוח, אחראית היא להעדר ביטוח המכסה את השתפותו באימון.

5.         הנתבעת 1, טענה לכל אורך הדיון והחל מכתב ההגנה הראשון שהוגש על ידה, כי במועדים הרלבנטיים לתביעה, הנתבעת 1, לא היתה גוף או תאגיד משפטי עצמאי.

בסיכומיה, חזרה הנתבעת 1 וציינה כי "עמותת ידידי בית"ר רמת גן- כדורגל" התאגדה כעמותה, רק כחודש וחצי לאחר התאונה כך שבמועד ארוע התאונה, הקבוצה  - הנתבעת 1, לא היתה בגדר אישיות משפטית.

6.         הנתבעת 2 טוענת כי אין קשר בין הקבוצה - הנתבעת 1, לבין הנתבעת 2 שהינה עמותה עצמאית ונפרדת מיתר העמותות ו/או הקבוצות הנושאות את השם "בית"ר". הנתבעת 2  מציינת כי הקשר בינה לבין הקבוצות הנושאות את השם בי"תר, מתמצה בייצוג הקבוצות בפני מוסדות הספורט הארציים והעברת כספים המועברים לקבוצות, על ידי מוסדות הספורט בישראל.

הנתבעת 2 מודה כי טיפלה בהוצאת פוליסה קולקטיבית לכלל קבוצות בית"ר אך טוענת כי האחריות לעריכת הביטוח, מוטלת על הקבוצות עצמן שאינן מחוייבות לערוך את הביטוח, דווקא באמצעות הנתבעת 2.

הנתבעת 2 ציינה כי במועד הרלבנטי, היתה פוליסה לביטוח שחקני אגודות בית"ר השונות, כנדרש על פי חוק הספורט אלא ששמו של התובע, לא נכלל ברשימת השחקנים המבוטחים. הנתבעת 2 הוסיפה וטענה כי האחריות לצרוף שמו של התובע, לרשימת השחקנים המבוטחים, היתה מוטלת על הנתבעת 1 וכי לנתבעת 2, לא היתה כל מעורבות בניהול הקבוצה או בארגון הפעילות, במהלכה ארעה התאונה.

דיון

7.         לאחר ששבתי ועיינתי במכלול העדויות והראיות ושקלתי טענות הצדדים, סבורה אני כי דין התביעה להדחות.

8.         בפתח הדיון יצויין כי התשתית העובדתית, בעיקרה, אינה שנויה במחלוקת.

אין חולק כי בעת האימון, התובע לא היה בגדר שחקן של הקבוצה וכי היה זה, האימון הראשון, בו השתתף, לצורך בחינת אפשרות קבלתו לקבוצה. בעניין זה, איני רואה כל רבותא במחלוקת העובדתית בשאלה האם התובע התקשר לקבוצה, כשבוע קודם למועד התאונה והוזמן להשתתף באימון או שהוזמן להשתתף באימון, לאחר שהגיע למגרש, ביום האימון עצמו וביקש להציג את כישוריו כשוער שכן אין מחלוקת שמר יהושע וקסלר, מי שהיה מנהל הקבוצה, בעת ההיא (להלן: "וקסלר"), הרשה לתובע, להשתתף באימון (עמ' 22 לפרוטוקול).

נסיבות ארוע התאונה, גם הן, אינן שנויות במחלוקת ויצויין כי הנתבעות לא הגישו חוות דעת רפואית מטעמן ולא חלקו על הנכות שנקבעה לתובע, בשיעור של 10%, כאמור בחוות דעתו של פרופ' שלום שטהל שצורפה לתביעה.